<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן ד'</h1>
<h2>דף ו:</h2>
המקדש במלוה שהאשה מחוייבת לו אינה מקודשת ואפילו במלה בשטר אבל בשטר חוב דאחרים וכן במשכונות דידה שבידו והחזיר לה המשכון שבידו מקודשת ואפילו במלוה שהיא מחוייבת. המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת.
<h2>דף ח.</h2>
האומר לאשה הרי את מקודשת לי במנה והניח עליו משכון מנה אין כאן משכון אין כאן ואינה מקודשת. וכת' הר"ף ז"ל וכן (במקרא) [במקח וממכר] לא קנה ובקרקעות דאי במטלטלין פשיטא דהא אינן ניקנין בכסף אפילו כשהן בעין אלא במשיכה.
<h2>דף נ.</h2>
האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת. אבל אם אמר הרי היא במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר מקודשת וכן בגירושין. והאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת אסור בכל הנשים שבעולם כי לכל אחת יש לומר שמא קדש שלוחו קרובתו של (זה) [זאת]. אבל אם בשעה שצוה לשלוחו לא היה לזאת שרוצה לקדש שום קרובה האסורה פנויה מותר בה. והר"ף ז"ל כתב אע"פ שהיו לה לאחר מכן פי' לאחר שצוה השליח.
<h2>דף ס.</h2>
האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום מקודשת והוא יתן לה תוך הזמן שפירש. והר"ף ז"ל כתב ואם קבלה קדושין מאחר אינן כלום פי' קודם קיום התנאי אינן כלום. רק שיתקיים התנאי תוך הזמן שפירש דהאומר על מנת כאומר מעכשו דמי.
<h2>דף סא.</h2>
המקדש על תנאי אם נתקיים התנאי [מקודשת] בין שיהי' התנאי מן האיש בין מן האשה ובלבד שיהיה התנאי כפול והתנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ודבר שאיפשר לקיימו. פי' התנאי.
